ע"א 17701-02-24

תקציר

הערעור נסוב סביב עסקה בין המערערת לבין המשיב, אשר לטענת הראשונים נכשלה בשל חוסר תמורה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב בנקודה זו, והמערער לא ערער על החלטה זו. משכך, נקבע בפסק הדין כי העסקה הבסיסית תקפה. המחלוקת העיקרית בערעור נוגעת למעמדו של המשיב, והאם הדין חל עליו. המערערת טוענת כי המשיב הינו צד שלישי לעסקה ועל כן יש להכפיף אותו לדין החל על ההלוואה. עם זאת, המשיבה היא חברה, ועל פי הדין כפי שהיה בעת ביצוע העסקה (2017), חברות אינן נכללות בהגדרת "לווה". המערער מודה בכך, אך טוען כי על בית המשפט לקבוע כי הדין חל על המשיב בכל מקרה. השופט דוחה טענה זו וקובע כי בית המשפט מחויב ללשון החוק, במיוחד כאשר המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שהחוק צריך לחול עליו. זאת ועוד, השופטת מציינת כי חתימת המשיב על האישור אינה משנה את אופי מעמדם בהליך, במיוחד כאשר המשיב אינו צד לתיק הנדון. בסופו של דבר מחליטה השופטת לדחות את הערעור בקובעה כי מאחר שהמשיבה לא הגישה תגובה, אין צו להוצאות, וההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים.