בג"צ 4461-08-24

תקציר

במקרה של סכסוך על מזונות ילדים, דחה בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עתירה שערערה על החלטות בתי הדין הרבניים. העותרת ביקשה צו מניעה מותנה כנגד פסיקות הן של בית הדין הרבני הגדול בירושלים והן של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה בעניין חיוב זמני במזונות ילדים לאחר גירושין מהמשיב. בתחילה חויבה העותרת לשלם 5,700 ש"ח בחודש עבור ארבעה ילדים, תוך הפרשה להוצאות חינוכיות ורפואיות משותפות. בעקבות בקשה להפחתה, בשל הסדרי משמורת שווים וילד אחד המקבל קצבת נכות, פטר אותו בית הדין האזורי ממזונות הילד בקצבה, והפחית את התמיכה בילדים הנותרים ל-3,000 שקל בחודש, כאשר הוצאות נוספות נקבעו על 1,700 שקל. שני הצדדים ערערו; המשיב ביקש מזונות גבוהים יותר, ואילו העותרת ערערה על הנטל הכלכלי, בטענה להכנסה פנויה לא מספקת בשל חובות משפחתיים אחרים. עם זאת, בית הדין הרבני הגדול אישר את תיקוני בית הדין האזורי והדגיש כי בית המטפל העיקרי הוא מקום מגוריהם העיקרי של הילדים וחובת המזונות היא מינימלית. בית המשפט העליון מצא כי בסיס העתירה אינו מספק להתערבות, והדגיש כי החלטות בתי הדין הרבניים אינן ענייני ערעור בדרך כלל, אלא אם כן מתקיימים קריטריונים ספציפיים כמו חריגה מסמכות או פגיעה בצדק הטבעי – תנאים שאינם מתקיימים כאן. בית המשפט ציין כי לשני הצדדים היו הזדמנויות להציג את טענותיהם, ודחה את הטענות בדבר אי צדק פרוצדורלי כחסרות בסיס. משכך, העתירה נדחתה מבלי לבקש תגובה, ולא נפסקו הוצאות. פסק דין זה אושר ביום 19.9.2024 על ידי השופטים דפנה ברק-ארז, יוסף אלרון ועופר גרוסקופף.