ע"פ 42133-11-10

תקציר

המערער נשפט והורשע באיומים והעלבת עובדי ציבור, קרי שוטרים, ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס. בית משפט קמא זיכה אותו מאשמת תקיפה והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. המערער ערער על ההרשעה, אך הערעור נדחה על ידי הערכאה הגבוהה יותר. השופטים הסכימו כי ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על ראיות וכי הוא הבחין בצדק בין הסעיפים השונים בכתב האישום. מגבלותיו הפיזיות של המערער בשל מצבו הרפואי נלקחו בחשבון, אך בית המשפט מצא כי הן אינן פוגעות ביכולתו להשמיע איומים וקללות. עוד ציינו השופטים כי טענותיו של המערער בדבר אי זכירתו של האירוע ואי חתימתו על דבריו אינן שוללות את תקפות הראיות נגדו, מה גם שההודעות הוגשו בהסכמת סניגורו. בסופו של דבר, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט קמא, ולא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים או בהערכות המהימנות, והערעור נדחה פה אחד.