בש"פ 841/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להאריך את מעצרו של קטין, המכונה המערער, עד תום ההליכים המשפטיים. המערער, תושב מזרח ירושלים, הואשם בשורה של עבירות, בהן התפרעות, סיכון חיי אדם, יידוי אבנים, ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות ומעשה חבלה בכוונה חבלה. האישומים נובעים ממעורבותו של המערער בהפרות סדר בשכונת ראס אלעמוד במזרח ירושלים. על פי כתב האישום, המערער ונערים נוספים יידו חפצים ואבנים לעבר כלי רכב חולפים של נוסעים יהודים, בהם משפחה עם ארבעה ילדים. המניע לפיגועים היה לאומני ואידיאולוגי. החלטת בית המשפט המחוזי מינואר 2022 הורתה על מעצרו של המערער לאחר שקבע כי חומרת העבירות והמסוכנות הנשקפת ממנו עולות על הפוטנציאל לשחרורו למעצר בית חלופי. על החלטה זו הוגש ערר בנימוק שיש לעשות כל מאמץ לשחרר קטינים לחלופות השוללות את מסוכנותם, כאשר מעצר הוא מוצא אחרון. עם זאת, שופט הערעור הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגיש את חומרת מעשיו הנטענים של המערער, אשר המחישו את מסוכנותו המשמעותית לציבור. יתר על כן, השופט הודה כי שירות המבחן אמנם המליץ על חלופת מעצר, אך הצעתו אינה מחייבת את שיקול דעתו של בית המשפט. השופט ציין גם את הפער בין התנהגותו הנורמטיבית של המערער לבין העבירות הנטענות, וכן את האמביוולנטיות של המערער כלפי האפשרות של מעצר בית. בסופו של דבר, הגיע שופט הערעור למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהתחשב במסוכנותו של המערער ובנסיבות המקרה. השופט דחה את הערעור והדגיש כי מעצרו של המערער עד תום ההליכים היה מוצדק. החלטה זו התקבלה חרף גילו הצעיר של המערער והיעדר עבר פלילי, שכן חומרת העבירות גברה על גורמים אלה.