בג"צ 206/61

תקציר

המפלגה הקומוניסטית הישראלית רצתה לפרסם בירושלים במהלך הבחירות לכנסת החמישית. במודעה נמתחה ביקורת על יחסיה של ממשלת ישראל עם ממשלת מערב גרמניה, כינתה זאת "בושה" והזכירה את שמו של אדולף אייכמן, אך ראש עיריית ירושלים סירב להעניק את ההיתר הדרוש בנימוק של הוראות שונות בפקודת החוק הפלילי. התיק הגיע לבית המשפט, והשופטים פסקו לטובת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, וקבעו כי הפרסומת לא הפרה את ההוראות שהפעיל ראש העיר. השופטים קבעו כי תכליתו של סעיף 10 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, היא להבטיח תעמולת בחירות הוגנת, וכי הרשויות המקומיות אינן יכולות להגביל תעמולה זו באופן שרירותי. השופטים הכירו אמנם בשיקולים המיוחדים סביב תעמולת הבחירות, אך הדגישו את חשיבותו של חופש הביטוי בתקופת בחירות, ובמיוחד את הביקורת החריפה על השלטון. השופט ויתקון ציין כי על הרשויות המקומיות מוטלת האחריות למנוע מעשים פליליים, אך הפרסום המדובר אינו מהווה עבירה פלילית. השופטים הסכימו כי לשון המודעה חריפה אך נופלת בגדר תעמולת בחירות לגיטימית, וסירובו של ראש העיר לאפשר את פרסומה היה מוגזם. ההחלטה הדגישה את ערכם של עקרונות דמוקרטיים וחופש ביטוי, במיוחד בתקופת בחירות, והצו נעשה נחרץ וחייב את ראש העיר להתיר את הפרסומת.