ר"ע 505/86

תקציר

המשיב תבע את המבקש בגין לשון הרע והשיג עיקול זמני של מניות המבקש. המבקש הגיש פעמיים בקשה לביטול צו העיקול, תחילה ללא ולאחר מכן בתצהירים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה הראשונה, שהתבססה על נימוקים משפטיים, מחוסר תצהיר, ודחה את השנייה בעילה של res judicata. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על שתי ההחלטות. בית המשפט העליון, בהפעילו את שיקול דעתו, התייחס לבקשות כאל ערעור. בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הבקשה הראשונה, שכן טענות משפטיות המערערות על מהימנות ראיותיו של המשיב אינן טעונות אימות בתצהיר. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי השנייה, שכן העניין כבר הוכרע. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור הראשון, דחה את דחיית בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון לגופו של עניין, תוך שהוא דוחה את הערעור השני על יסוד res judicata. כל צד נשא בעלויות שלו.