ת"א 38935-02-17

תקציר

השופט קיבל את הבקשה לדחות את התביעה שהגישה פרופורציה. השופט קבע כי התביעה, במהותה, היא ניסיון לערער על דחיית עתירה קודמת ולחזור על אותה תביעה. השופט הדגיש כי העתירה הקודמת נדונה לעומק והביאה להכרעה סופית, שעיקרה הוא כי פסק דין שניתן לאחר הליך משפטי צריך להביא לסיומה המוחלט של ההתדיינות. השופט התייחס לכך כאל ניסיון לנצל לרעה את הליך בית המשפט ולהפעיל חוסר תום לב פרוצדורלי, החוס תחת כללי הפעולה של בית המשפט. עוד הסבירה השופטת כי התביעה האזרחית היא במהותה הליך מינהלי, שהמקום המתאים לו הוא בית המשפט לעניינים מנהליים, וכל תביעה לסעד צריכה להיות מופנית תחילה כלפי הרשות המינהלית. עוד הזכיר השופט כי טענתה של פרופורו אינה ראויה, שכן היא התמקדה בעיקר בערעור על עמידתו של קר בקריטריונים, שכבר הוכרעו בעתירה הקודמת. בנוסף, ציינה השופטת את השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, ששקל שלא לאשר את התביעה. לבסוף, השופט הורה לפרופורציה לכסות את שכר טרחת עורך הדין של הנאשם, בסך 55,000 ₪.