עמ"ש 9549-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בתביעת מזונות, בו חייב המערער, אב יהודי, לשלם מזונות לשתי בנותיו הקטינות מקשר קודם עם אישה שאינה יהודייה, כיום המשיב. המחלוקת העיקרית היא האם הדין העברי או הדין האזרחי צריכים לחול בקביעת חובת האב, כמו גם גובה המזונות. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת החלת הדין העברי, וחייב את האב לשלם 1,000 ₪ עבור בתו הבכורה ו-800 ₪ עבור הצעירה, בתוספת שכר טרחה נוסף. האב ערער על החלטה זו, וטען כי יש להחיל את הדין האזרחי, נוכח חוסר הדת של המשיב ופערי ההשתכרות הגדולים בין הצדדים. בית הדין לערעורים, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את השתכרותם ונסיבות חייהם של שני הצדדים, מצא כי המשפט העברי מטיל חובה מוסרית על האב לפרנס את ילדיו מן הזר, אם כי החובה אינה מוחלטת ותלויה ביכולת כלכלית. עוד קבע בית המשפט כי גישתו של המשפט האזרחי למזונות דומה במידה רבה למשפט העברי במקרה זה. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, וחובו החודשי של האב הופחת ל-1,550 ₪ עבור שני הילדים יחד, החל ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויב המשיב לפצות את המערערת בגין תשלום יתר של מזונות, ושני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות. ההחלטה הדגישה את חשיבות הדאגה לצרכי הילדים והכירה בתפקידו הבלעדי של המשיב כמטפל, המצדיק נטל מזונות גבוה יותר על האב.