פ"ל 233-08-20

תקציר

בגין שני אירועים נפרדים של נהיגה בזמן פסילה, נידון הנאשם על ידי שופט ישראלי לקנס של 1,000 ₪ או חמישה ימי מאסר, תקופת פסילה נוכחית של 18 חודשים, מאסר על תנאי נוסף של שמונה חודשים ו-140 שעות עבודות שירות. השופט קבע כי טווח הענישה ההולם לעבירות המדוברות נע בין שלושה לשישה חודשי מאסר בפועל ופסילה בפועל שנעה בין שישה חודשים לשלוש שנים. נלקחו בחשבון נסיבותיו של הנאשם, לרבות הודאתו באשמה, לקיחת אחריות מלאה והתמודדותו היומיומית עם פסוריאזיס קשה, וכן תסקיר חיובי של שירות המבחן למבוגרים, שפירט את פוטנציאל השיקום האמיתי של הנאשם. חומרת העבירות, שכללו סיכון שלום הציבור ואי כיבוד החוק וצווי בית המשפט, הוכרה גם על ידי השופט, שקבע כי מטרת גזר הדין היא להרתיע את הנאשם ואחרים מביצוע פשעים דומים בעתיד. השופטת בחרה לחרוג מטווח הענישה שהוגדר מראש לצורכי שיקום, והדגישה כי הנאשם לא נכלל בקטגוריה של עבריינים חוזרים וגילה נכונות לשתף פעולה עם הרשויות.