ע"א 376/67

תקציר

פסק הדין סובב סביב מורה שהושעה מעבודתו במשרד החינוך והתרבות על רקע טענות למעשים מגונים בתלמידיו. הוא זוכה מהאישומים אך בוטל בכל זאת. במהלך השעייתו קיבל מחצית משכרו. המורה ערער על תשלומים שונים, כולל המחצית השנייה משכרו בתקופת ההשעיה. החלטת בית המשפט התמקדה בפרשנות חוק הגנת השכר ותקנות שירות המדינה. על פי החוק, על עובד להוכיח את זכאותו לשכר כדי לתבוע אותו. התקנות, הנחשבות לחלק מחוזה ההעסקה של כל עובד מדינה, מזכות עובדים מושעים ב-50% משכרם בתקופת ההשעיה ושוללות מהם את 50% הנותרים אם פוטרו בסיומה. במקרה זה, המורה חתמה על קבלה המאשרת תשלום מלא ומוותרת על כל תביעה נוספת נגד המדינה. בית המשפט קבע כי כתב ויתור זה תקף, וציין כי הוא נחתם על ידי אדם משכיל שהיה מודע להשלכותיו. כמו כן, בית הדין הדגיש כי ההשעיה היוותה הפסקה זמנית של יחסי העבודה, במהלכם המורה לא היה זכאי לשכר מלא אלא אם צוין אחרת. מאחר שלא הייתה הסכמה על תוספת שכר, ובהינתן ויתור המורה, נדחה הערעור על יתרת השכר. כמו כן חויב המורה לכסות את הוצאותיו של המשיב.