ע"א 1117/06

תקציר

בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21 בדצמבר 2005 הכריז בית המשפט על בטלותו של הסכם של חברת אלקודס לרכישת זכויות בקרקע בירושלים. הקרקע שבמחלוקת כללה שתי חלקות, וסוגיית הליבה הייתה הבעלות והעברת הזכויות הקשורות בקרקע זו. בעסקה המקורית מכר עבדול רחים את הזכויות הללו לסאמור וזוהיר בשנת 1978, והעניק להם ייפוי כוח בלתי חוזר. ייפוי כוח זה, שהיה מסמך מרכזי בתיק, נתפס כמאשר מכירת מלוא הזכויות בקרקע. המערערת טענה כי סמכות זו התייחסה רק לחלק מהמקרקעין וטענה כי המכירה פסולה בשל ארנונה שלא שולמה, והעלתה חשש לאותנטיות המסמכים. בית המשפט מצא את ייפוי הכוח ואת הסכם המכר עם סמור משנת 1978 בתוקף, ודחה את הטענות כי מדובר רק בחלקה קטנה יותר. העסקה של חברת אלקודס משנת 1997 עם האני אבו חלף, המייצג יורשים, בוטלה מחוסר תום לב; בית המשפט הצביע על אי סדרים וזיוף פוטנציאלי בנוגע למסמכים עליהם הסתמכו במסמכים. באופן קריטי, סמור וצוהייר גבו דמי שכירות וניהלו את הנכס במשך שני עשורים ללא מחלוקת, מה שחיזק את זכויות הבעלות שלהם למרות היעדר התראה רשומה. ערעורה של חברת אל-קודס נדחה בשל ממצאים של חוסר תום לב, חובתם על פי דיני הירושה שלא חלה והעדיפות המוכרת בעסקה של סמור. למרות שהמכירה של האני למערערת בשנת 1997 הוכרזה בטלה, בית המשפט לא קבע את ההשבה שכן לא היה ברור מה, אם בכלל, שבוצע. רישום הנכס הוחזר לשמו של עבד א-רחים, בכפוף להליכים משפטיים ומיסוייים תלויים ועומדים מצד סמור או יורשיו. לבסוף חייב בית המשפט את המערערת בהוצאות משפט עבור המשיבים.