ת"א 44339-09-20

תקציר

מדובר בערעור אזרחי על סכסוך שכנים המתגוררים באותו נכס בהרצליה. התובעים, אורנה ויהב ולנר, תבעו את הנתבעים – ישראל ושושנה יצחקי, כפיר ואסנת יהודה ודוד צנעני – בגין מטרד והפרת חובה חקוקה, וביקשו מבית המשפט לבטל הסכם חלוקה בנוגע לשימוש בנכס, ולהורות לנתבעים להפסיק את הבנייה הבלתי חוקית ואת המטרד הנגרם כתוצאה משימוש מופרז בנכס. הנתבעים טענו כי טענות התובעים נדחו בזמן, הוגשו בשיהוי, וכי התובעים מנועים מלהתכחש למצב הקיים משום שהרחיבו את דירתם לשטח משותף. עוד טענו כי השימוש בנכס אינו מהווה מטרד שכן הוא דומה לשימוש בכל השכונה. בית המשפט קבע כי תביעת התובעים אינה חסומה בזמן, שכן השימוש הבלתי חוקי בנכס מהווה עוולה מתמשכת. עוד נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו כי מצבם השתנה לרעה עקב השיהוי בהגשת התביעה, ולכן דחו את טענתם לשיהוי. באשר למטרד, מצא בית המשפט כי השימוש שעשו הנתבעים בנכס, לרבות בנייה בלתי חוקית והשכרת יחידות ללא היתר, היווה מטרד של ממש לתובעים, אך התובעים לא הוכיחו כי הרעש מדירת משפחת יהודה נגרם כתוצאה מעבודות שיפוץ שנעשו על ידם. עוד קבע בית המשפט כי התובעים אינם זכאים לסעד כספי, ולכן אין צורך להכריע בשאלת הנזק. באשר להפרת חובה חקוקה, קבע בית המשפט כי בנייה ללא היתר מהווה הפרה של חובה חקוקה, וכי הנתבעים לא ביססו את טענתם בדבר קיומה של מדיניות אי אכיפה בשכונה. בית המשפט ביטל את הסכם החלוקה בנוגע לשימוש בנכס, וקבע כי הוא לא היה מתוארך או חתום על ידי כל הצדדים ולכן אינו מחייב. עם זאת, בית המשפט לא הורה על הריסת הבנייה הבלתי חוקית, שכן רובה בוצעה לפני שהתובעים רכשו את דירתם. גם בקשת התובעים לחייב את משפחת יהודה לבצע תיקונים נדחתה, שכן התובעים לא הוכיחו כי בעיות הרעש בדירתם נגרמו כתוצאה מעבודות שיפוץ של בני הזוג יהודה. בית המשפט הורה לנתבעים להפסיק את השימוש המופרז בנכס, לרבות השכרת יחידות דיור ללא היתר, בתוך 90 יום. בקשת התובעים למתן צו להשבת שטח המצוי בידי בעלי חלקה סמוכה נדחתה מחוסר ראיות. לבסוף, בית המשפט החליט כי כל צד יישא בהוצאותיו, שכן גם התובעים אינם חפים לחלוטין מאשמה. פסק הדין ניתן ביום 10.2.2025.