תלה"מ 35663-09-18

תקציר

השופט, המשנה לנשיאה נמרוד פלקס, פתח את דבריו בתיאור התקדים המשפטי בנוגע לפסקי דין בתחום המזונות והתנאים בהם ניתן לבחון אותם מחדש. פסק דין אינו יוצר מחסום בלתי חדיר, וניתן להגיש בקשה לעיון חוזר אם חל שינוי נסיבות מהותי מאז מתן פסק הדין, במיוחד אם החיוב הנוכחי נראה בלתי צודק. על המבקש מוטל נטל ההוכחה להוכחת נסיבות אלה. שלושה שינויים מרכזיים נשקלו. ראשית, נבחן שינוי במשפט המנהגי בעקבות פסק דין 919/15. מרבית התיקים הקודמים נגעו להסכמי גירושין מקיפים, ונמצא כי פסק הדין החדש אינו מהווה שינוי נסיבות כשלעצמו. עם זאת, במקרה זה, מאחר שההסכם התייחס למזונות בלבד, שינוי הדין נחשב לשינוי נסיבות מהותי. השינוי השני התייחס לזמן ההורות שכל הורה בילה עם ילדיו. חל גידול משמעותי בזמן ההורות של האב, שהיווה שינוי מהותי. טענות האם כי שינוי זה היה צפוי והדרגתי נדחו, שכן היא התנגדה לשינויים לאורך כל ההליך בבית המשפט. שלישית, נבדקו מצבם הכלכלי של שני ההורים. האם לא סיפקה ראיות מספקות להכנסותיה ולנכסיה, ונמצא כי יכולתה הכלכלית גבוהה מאוד, גבוהה במידה ניכרת מזו של האב. מצבו הכלכלי של האב השתפר מעט מאז פסק הדין הקודם. בהתחשב במעמדה הכלכלי העדיף של האם, בחלוקת האחריות ההורית השווה ובהלכה הנוהגת הנוכחית, לא מצא בית המשפט כל סיבה שהאב ישלם לאם מזונות כלשהם עבור בתם הבכורה. עבור התאומים, שהיו מתחת לגיל שש, הייתה לאב מחויבות מוחלטת לתחזוקתם ההכרחית. בית המשפט החליט כי על האב לשלם מחצית מעלות הצרכים החיוניים של התאומים לאם, שכן נקבע כי היא נושאת באחריות שווה לצרכים אלה, בהתחשב במשמורת המשותפת. חובה זו תיפסק כאשר ימלאו לתאומים שש. השופטת קבעה גם את התקופה שבה המשיך האב לשלם מזונות לפי פסק הדין הקודם, וקבעה כי יש להשיב לאב את הסכומים ששולמו ביתר בתוך 30 יום מפסק הדין החדש. לבסוף חויבה האם לפצות את האב בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 15,000 ₪. פסק דין זה ייכנס לתוקף ממועד הגשת הבקשה, שהוא 20 בספטמבר 2018.