ע"א 6277/19

תקציר

בהכרעת הדין בחן ערכאת הערעור את ממצאיו של בית משפט קמא ואת הערעורים שהעלו הצדדים סביב טענת הרשלנות הנטענת של עו"ד וייס בטיפול בעסקת מקרקעין עבור רוכשים זרים. בית המשפט דחה את הערעור שכנגד וקיבל את הערעור לטובת הרוכשים, תוך שהוא מדגיש כי עו"ד וייס הפר את חובת הזהירות שלו בכך שלא יידע כראוי את הלקוחות על עיכובי הבנייה ודרישות התשלום, ובכך היווה רשלנות והפרת חוזה. בית המשפט דחה את טענת הרשלנות התורמת כלפי הרוכשים, בקובעו כי הם הסתמכו באופן סביר על עו"ד וייס לצורך מילוי חובותיו המקצועיות בשל חוסר בקיאותם בשפה ובנהלים המקומיים. יתר על כן, בית המשפט בחן מחדש את חישוב הפיצויים בגין תשלומים עודפים ששילמו הרוכשים, וגזר נזק כספי מדויק יותר של 505,615 ₪ הקשור למחדליו של עו"ד וייס, עם הפרשי ריבית והצמדה מאפריל 2010. בנוסף, היא אישרה את פסיקתו של בית משפט קמא בגין עוגמת נפש שנגרמה לרוכשים, לא מצאה כל אשם תורם מצידם, והותירה על כנה את ההוצאות הפרוצדורליות שנפסקו, תוך הכרה בהיעדר נסיבות חריגות לתיקון הוצאות אלה. כתוצאה מכך, פסק הדין בערעור שינה את מבנה הפיצויים, אישר סעד כספי לראשי הנזק השונים ודחה את הערעור שכנגד, תוך שהוא מבטיח שהמשיבים יישאו בהוצאות נוספות בגין הערעור.