דנ"פ 4971/02

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון סובב סביב שני תיקים נפרדים אך קשורים בעניינם של משה זגורי ואבישי לוי, שהיו מעורבים בשוד וברצח של חלפן הכספים אפרים יאס. במשפט הראשון הורשע זגורי בשורה של עבירות, בהן רצח, על סמך עדותו של מוריס, עד מדינה, והודעתו של אבישי במשטרה, שהצביעה על מעורבות עד שלב מסוים. עם זאת, אבישי זוכה בשל אליבי שסיקר חלק מאירועי היום; זיכוי זה נבע בין היתר מכך שהאישום דרש ראיות שהתקיימו ללא סתירה בין עדויות מפוצלות. בית המשפט העליון דן בשאלה האם הפיצול בדבריו של אבישי – שקבע כי החלק השני אינו אמין תוך שהוא רואה את החלק הראשון כאמין – יכול להרשיע את זגורי בצדק. בדיון הנוסף נמצאו סתירות וסתירות בין התנהלות בית המשפט לעדויות המפוצלות בכל משפט. למרות ראיות משלימות נגד זגורי, חוסר העקביות בהודעתו של אבישי והיעדר עובדות קונקרטיות ומאששות הביאו את הרוב לקבוע כי ספק סביר נותר באשמתו של זגורי. היא הדגישה את הסכנה הטמונה בפסקי דין סותרים (דיבור ב"שני קולות") והסתמכה במידה רבה על העיקרון לפיו הרשעה מחייבת אשמה מעבר לספק סביר. כתוצאה מכך, השופט קבע כי זגורי יזוכה בשל היעדר ראיות מספיקות הקושרות אותו לפשע מבלי להסתמך על עדויות שעלולות להיות בלתי מהימנות.