ת"א 9601-02-20

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבע היה אחראי לבניית מבנה שלא כדין בשכונת שועפאט. המבנה נהרס מכוח צו הריסה מנהלי, והתובעים, שביצעו את ההריסה מטעם המדינה, תבעו מהנתבע שיפוי בגין ההוצאות שנגרמו לו. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה האם הנתבע היה אחראי לבנייה. בית המשפט בחן את דברי הנתבע בהליכים קודמים, בהם נטל אחריות על המבנה, ומצא אותם אמינים. היא התייחסה גם לניסיונותיו הבלתי אחידים והלא משכנעים של הנתבע להכחיש אמירות אלה בהליך הנוכחי, כמו גם לאחריותו לבנייה. בית המשפט גם דן ודחה טענות שונות שהעלתה הנתבעת, לרבות השפעות תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, היעדר ראיות לכך שהבניין נבנה ללא היתר וההבחנה בין אחד ממיקומי הבניין. זכותם של התובעים לשיפוי בגין הוצאות הריסה וביטחון נקבעה מכוח דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט קיבל את סכומי הוצאות ההריסה והאבטחה שתבעו התובעים, וקבע כי הם הוכחו באופן סביר. עם זאת, נקבע כי הפרשי ריבית והצמדה יצטברו רק ממועד מכתב דרישה שנשלח לנאשם, ולא ממועד ההריסה. בסופו של דבר, התביעה התקבלה במלואה, והנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 231,401 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה שנצברו החל מיום 2.8.2019. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 8,000 ₪.