בש"א 791/08

תקציר

פסק הדין דן בהבדלים בין הדין היהודי לדין המוסלמי בנוגע למזונות ילדים ומזונות. חובת המזונות במשפט העברי מוטלת על שני ההורים, ואילו בהלכה המוסלמית היא באחריותו הבלעדית של האב. החובה בהלכה המוסלמית משתרעת על יכולתו של האב לשלם והיא מוחלטת, וכוללת צרכים כמו מזון, דיור, ביגוד וחינוך קטינים. עד שהילד יוכל לפרנס את עצמו, שזה בדרך כלל עד גיל 18, האב אחראי על תחזוקתם. עבור בנים בוגרים עם מוגבלות, החובה נמשכת. בנות זכאיות למזונות מאבותיהן ללא הגבלת גיל, למעט אם הן נשואות, ובמקרה כזה האחריות עוברת לבעל. הבעל מחויב גם לשלם מזונות לאשתו על פי הדין המוסלמי בשל קשר הנישואין. זכותה של האישה למזונות מותנית בתוקפו של חוזה הנישואין ובקיום חובת הכליאה בבית הבעל. חובת הכליאה של אישה עובדת היא חלקית, והבעל עדיין אחראי למזונותיה. זכותה של האישה למזונות ניתנת לשלילה אם היא נחשבת ל"נאחזת", הכוללת מצבים כמו עזיבת הבית ללא הצדקה או אי מילוי חובותיה כלפי בעלה. גובה המזונות נקבע על פי יכולתו של הבעל, החל מצרכים בסיסיים ("אשר") ועד שפע ("אשר"). במקרה הספציפי הנדון, הצדדים הם בני זוג מוסלמים. השופט פוסק מזונות זמניים לתובע, אשתו וילדו הקטין. האישה תקבל 1,500 ש"ח והילד הקטין יקבל 1,250 ש"ח לחודש, שניהם החל מיום 1.2.2008. דמי המזונות יותאמו למדד יוקר המחיה אחת לשלושה חודשים, כאשר העדכון הראשון יהיה ב-1 בספטמבר 2008, וקצבת הילדים תתווסף למזונות האם. עוד קובעת השופטת כי בשלב מקדמי זה לא ניתן לדון בטענות הבעל בדבר אי זכאותה של האישה למזונות. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים ונציגיהם.