ת"פ 5039/06

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב תוקפו של כתב אישום מתוקן נגד נאשם 2. ההגנה טענה כי יש למחוק את כתב האישום משום שהנאשם מס' 2 לא קיבל הודעה מוקדמת, כמתחייב מסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, ובכך פגע בזכותו של מרשו להליך הוגן. הפרקליטות, לעומת זאת, הסבירה כי היעדרותו של נאשם מס' 2 במהלך כתב האישום הראשוני נגד נאשם מס' 1, כמו גם הצורך בייעול ההליכים, מצדיקים את היעדר ההודעה המוקדמת. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שפעולות התביעה לא עמדו באופן מלא בסעיף 60א, בקשת ההגנה לדחייה אינה מוצדקת. תחת זאת, קבע השופט כי הסעד הראוי יהיה לאפשר לנאשם מס' 2 הזדמנות להציג את גרסתו בפני התביעה, והעניק לו שימוע. גישה זו מתיישבת עם תכלית החוק להבטיח את זכותו של הנאשם להגנה נאותה. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן פוגעות בהגנתו של נאשם 2 וכי הפגמים הקלים בכתב האישום אינם מצדיקים את ביטולו. לפיכך, נדחתה טענת הדחייה המקדמית, והדיון נדחה ב-45 יום כדי להקל על הכנת ההגנה והגשת ראיות פורנזיות חסרות.