ת"פ 29014-10-11

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של סכסוך אלים בין שתי קבוצות של בני דודים על שימוש בקרקע, שהסתיים בפציעות קשות של חלק מבני הדודים. הנאשמים, מוחמד, סאלח (אביהם של מוחמד ועות'מאן) ועות'מאן בכרי, נשפטו תחילה בנפרד, אך התיקים אוחדו לפני מתן גזר הדין. מוחמד ירה בבן דודו עלי ופצע אותו באורח קשה והחזיק ברשותו רובה M-16 ללא רישיון. סאלח ועות'מאן תקפו את בני הדודים במקלות ובאגרופים. עלי נפצע גם על ידי סאלח שהכה אותו בראשו במקל בעת ששכב פצוע על הקרקע. בן דוד נוסף, רשיד, נפצע ממכוניתו של אחמד בעת שאחמד נסע לאחור. כל הנאשמים הודו והורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת נשק שלא כדין (מוחמד בלבד). עיקר הדיון בהכרעת הדין נוגע לגזר דינם של שלושת הנאשמים. השופט מדגיש את חומרת העבירה, ובפרט השימוש בנשק חם, ואת הצורך בענישה חמורה כדי להשיב את תחושת הביטחון ולהרתיע מפני מקרים דומים. תסקיר שירות המבחן מוזמן עבור סאלח, עות'מאן ואחמד, כולם חסרי עבר פלילי (למעט סאלח בעל הרשעות קודמות בעבירות קלות). בעוד הדו"חות ממליצים על עבודות שירות ומאסר על תנאי לעות'מאן ואחמד, הדו"ח של סאלח מציין את חוסר האחריות האמיתית שלו ואת הצורך שלו בטיפול כתוצאה מכך. בסופו של דבר, מוחמד נידון לארבע שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי, וחויב לשלם פיצויים לעלי. על סאלח נגזרו עונשים חמורים יותר של 12 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצויים לשלושה בני דודים. עונשו של עות'מאן תואם את הסדר הטיעון, הכולל שישה חודשי עבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן לשנתיים, לצד תשלום פיצויים לבני הדודים. גזר דינו של אחמד נדחה עד לחוות דעת של הממונה על העבודות הציבוריות בנוגע להתאמתו לעבודות שירות. השופט מדגיש את הצורך בהטלת עונשים משתנים המשקפים את חלקו של כל נאשם בעבירה, תוך חתירה לאחידות בענישה, ומציין כי חומרתו הרבה יותר של סאלח מצדיקה החמרת העונש.