תפ"ח 1010/06

תקציר

לאחר השתלשלות אירועים ארוכה ומפותלת, החליט השופט לקבל את הסדר הטיעון של הנאשמים, למרות כמה הסתייגויות. כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים עבירות חמורות, אך בשל קשיים ראייתיים הוצג במסגרת הסדר הטיעון כתב אישום מתוקן עם אישומים שונים. אף שהאישומים בכתב האישום המתוקן היו עדיין חמורים, השופט סבר כי העונש המוצע מקל מדי. עם זאת, לאחר ששקל את הנסיבות, לרבות הצורך להגן על עדי התביעה ואת האינטרס הציבורי במאבק בפשיעה, הגיע השופט למסקנה כי הסדר הטיעון, לרבות העונש המוסכם, הוא רע הכרחי. השופטת הדגישה את חשיבות הפקת הלקחים מהבעיות הראייתיות שהתעוררו במהלך התיק וסירבה לבקשת התביעה למחוק סעיף מהחלטתו הקודמת של בית המשפט, שאותה מצאה כלא מחמיא. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר שנעו בין שלוש לשש שנים, שירוצו במקביל לעונשים שכבר ריצו. בנוסף, הוטלו 18 חודשי מאסר על תנאי, בתקווה שהדבר יהווה גורם מרתיע. השופט הכיר בחומרת העבירות ובעונש הקל בלב כבד, אך סבר כי זו דרך הפעולה הטובה ביותר בהתחשב בנסיבות.