ת"א 3090/04

תקציר

התובעים והנתבעים חלקו על הבעלות בדירה. התובעים טענו כי ירשו את הדירה מאביהם וכי לנתבעים, שהיו קשורים אליהם, לא היו זכויות בה. מנגד, טענו הנתבעים כי יש להם זכויות שכירות מוגנות מכוח החוק והסכם שכירות. בית המשפט בחן את הסכם השכירות ומצא כי רק לנתבעים מספר 2 ו-5 הייתה זכות לדיירות מוגנת, שכן הם היו ילדיו הרווקים של הדייר המנוח. כמו כן, נדרש בית המשפט לקבוע האם הנתבעים נטשו את הדירה ובכך איבדו את מעמדם המוגן, כפי שטענו התובעים. הנתבעים הכחישו זאת וטענו כי נאלצו לפנות את הדירה באופן זמני בשל עבודות בנייה שביצעה עיריית נצרת. בית המשפט ביקר בדירה ומצא אותה במצב של חוסר שימוש והזנחה, מה שחיזק את טענת הנטישה של התובעים. התובעים גם הביאו ראיות לחוסר צריכה של שירותים בדירה וארנונה שלא שולמה. טענות הנתבעים וראיותיהם, אשר סתרו את טענות התובעים, נמצאו בלתי אמינות ובלתי הגיוניות ונדחו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים הצליחו להוכיח את נטישת הנתבעים את הדירה ואת חוסר כוונתם לחזור. עוד צוין, כי הנתבעת 5 לא הציגה כל ראיה לסתור את טענות התובעים. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, וקבע כי הנתבעים ויתרו על זכויות הדיירות המוגנת שלהם בדרך של נטישה. הנתבעים חויבו לפנות את הדירה בתוך 90 יום ולשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.6.13.