בר"ע 40577-02-17

תקציר

השופטת, חני אופק גנדלר, החליטה שלא לתת רשות ערעור בתיק זה, מכמה טעמים. ראשית, סיווג עסקו של מעסיק הוא קביעה עובדתית המעוגנת בהחלטה משפטית, וטענתה העיקרית של המבקשת בדבר אי תחולתה מבוססת על התנערות מעובדות מסוימות שהיא עצמה הציגה בפני משרד הכלכלה. שנית, גם אם היה בית המשפט דן בטענות בדבר אי-תחולתו של צו ההארכה, אין הערעור המקום המתאים לבירור כזה, שכן טענות אלה לא נדונו בבית משפט קמא. שלישית, את סוגיית היקפו של צו ההרחבה בענף הניקיון ניתן להעלות במקרה אחר, בו ניתן לפרוש את מלוא התשתית העובדתית. עוד מציינת השופטת כי אין מקום להעניק חופשה לערעור בעניין קרן השתלמות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והפרשות לפנסיה, שכן אלה תלויים בצו. נסיבות סיום העסקתו של המשיב הן קביעה עובדתית ולא יהוו עילה לערעור. גם טענות המבקש בדבר שעות נוספות וניכויים שלא כדין אינן מספיקות כדי להצדיק ערעור, שכן הראשונה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה והשנייה מבוססת על קשיים מעשיים שלא הוכחו. לבסוף, יישא המבקש בהוצאות המשפט בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו למשיב בתוך 30 יום. ההחלטה מיום 25/05/2017 ותישלח לשני הצדדים.