בד"א 22/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעה משמעתית של עורך דין בגין הפרת כללי אתיקה מקצועית. עורך הדין הורשע בכך שאישר ייפוי כוח המסמיך אדם אחר לייצג את המתלונן בתביעה אזרחית, מבלי לוודא את אמיתות החתימה על ייפוי הכוח. מעשיו של עורך הדין הביאו לזיוף חתימתו של המתלונן על הסכם פשרה, דבר שגרם למתלונן לעוגמת נפש, לפגיעה בשמו הטוב ולהוצאות משפט כאשר היה עליו להיאבק לביטול פסק דין על סמך החתימה המזויפת. בית הדין המשמעתי דחה את טענות עורך הדין לפיהן אין להטיל עליו אחריות משום שפעל בתום לב ולא הייתה לו סיבה לפקפק באמיתות החתימה. נפסק כי על עורך הדין חלה חובת זהירות לאמת את חתימתו של אדם שאת חתימתו הוא מאשר, במיוחד נוכח התוצאות המשמעותיות שנבעו מהימנעותו מכך. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של עורך הדין חרגה מסטנדרט הזהירות הסביר המצופה מעורך דין וכי עבירות משמעת אינן מחייבות כוונה פלילית. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מהטענה כי ההרשעה קבעה נורמה אתית חדשה בדיעבד, והדגיש כי קיומה של חובת זהירות במצבים כאלה אינו חדש. לבסוף, קבע בית המשפט כי רשלנותו של עורך הדין, שעמדה בבסיס עבירות המשמעת, לא נבעה מטעות בעובדה, אלא מחוסר גילוי נאות. הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי אושר. הוחלט לפרסם את פסק הדין בעילום שם כדי להגן על זהות המעורבים.