ת"צ 56378-04-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה ייצוגית שנדחתה במסגרתה התובע ביקש גמול ועורך הדין ביקש שכר טרחה. השופטת התייחסה בהרחבה למסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשות מסוג זה בתובענות ייצוגיות, תוך התייחסות לסעיפי החוק הרלוונטיים המתווים את השיקולים לפסיקתן. השיקולים כוללים תמרוץ תביעות ראויות, התנהלות התובע המייצג ובאי כוחו, ויחס שכר הטרחה לשווי הכולל של התובענה הייצוגית. באשר לתמריץ, השופט הכיר ביתרונות העתידיים של התיקון כתוצאה מהמקרה, אך ציין כי הטרחה בהגשה אינה משמעותית, במיוחד לאור העובדה שתביעות דומות הוגשו בעבר. השופט ציין גם את הסיכון הנמוך וההשקעה הנדרשת במקרה זה. חשוב לציין כי השופטת הדגישה כי הנתבעת הסכימה במהירות לחדול מנוהג הגבייה השנוי במחלוקת, ובכך חסכה זמן ומאמץ לכל המעורבים. גם התנהלותם של התובע המייצג ובאי כוחם היוותה גורם מרכזי. השופטת מתחה עליהם ביקורת על כך שלא מילאו את חובתם לתת חוות דעת מקצועית בבקשה הראשונית ועל כך שלא פנו לנתבע כדי להזהיר אותם ולבקש להפסיק את פרקטיקת הגבייה הבלתי חוקית טרם הגשת התביעה הייצוגית. השופטת תיארה היעדר הפניה מוקדמת זו, במקרים בהם הדבר עלול להוביל לכך שהנאשם יפסיק את פעילותו הבלתי חוקית, כהתנהגות בלתי הולמת. לבסוף, השופט שקל את יחס שכר הטרחה המבוקש לשווי התובענה הייצוגית. במקרה זה, מאחר שלא ניתן סעד כספי, ההטבה היחידה הייתה חיסכון עתידי. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי לא ייפסקו לתובע או לעורך הדין שכר טרחה או הוצאות כלשהן. החלטה זו התקבלה לאחר הגשות יסודיות בכתב משני הצדדים. בעקבות זאת אושרה הודעת הפיטורים, התביעה האישית נדחתה והבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדחתה. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.