ת"א 45181-03-12

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים למתן פסק דין הצהרתי, המורה לנתבע השני למחוק שטר התנגדות שנרשם על שם הנתבע הראשון בלשכת רישום המקרקעין. השטר התייחס לחלקת אדמה הרשומה על שם בעלה המנוח של התובעת, ולאחר מכן עברה בירושה לתובע. הנתבע הראשון טען כי הזכויות במקרקעין הועברו אליו באמצעות שני הסכמי מכר – האחד בין התובע לצד שלישי, והשני בין הצד השלישי לנתבע הראשון. התובעת הכחישה שאי פעם מכרה את זכויותיה בקרקע וביקשה להסיר את שטר ההתנגדות. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי החתימות על הסכמי המכר זויפו. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי החתימות היו אמיתיות, וחוות דעת המומחה תמכה בעמדת התובע. בנוסף, עדויות הנאשמים היו בלתי עקביות ובלתי אמינות. בית המשפט קבע כי התובעת לא מכרה את זכויותיה לצד השלישי, ולכן הנתבע הראשון לא יכול היה לרכוש ממנה זכויות כלשהן. לפיכך, הורה בית המשפט על מחיקת כתב ההתנגדות ופסק לתובע 20,000 ₪ הוצאות משפט ו-90,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.