עת"מ 1751/09

תקציר

העתירה מערערת על החלטת הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות לדחות את בקשת העותר לתשלום מיוחד מעבר לחוק. העותר, יצרן מיצים, תבע פיצוי בגין הוצאות והפסדים שונים שנגרמו לכאורה כתוצאה מההתנתקות הישראלית מעזה. הוועדה דחתה את הבקשה בנימוק של חוסר ראיות, שינוי עמדות והסתרת עובדות על ידי העותר. בעתירה נטען כי נגרמו להם הוצאות בגין "שטחי מדף" ברשתות השיווק, וכן נטען כי שווי פעילותם יעלה בשל הסכמי הפצה. עם זאת, הוועדה ציינה כי העותר לא הביא כל ראיה לטענות אלה ולא הזכיר אותן בהתקשרויות קודמות. בנוסף, ביקשה העותרת פיצוי בגין השקעות שבוצעו בבניין המושכר וכן בגין מלאי לרבות דו"ח משנת 2003 שהוגש לאחר המועד הקובע. הוועדה הדגישה כי העותרת לא הקימה עסק חדש לאחר ההתנתקות ולכן אינה זכאית לפיצוי מוגדל. יתר על כן, הוועדה מצאה כי העותרת לא השמידה את המלאי כנטען, אלא מכרה אותו, וקיבלה סכום גבוה מהמבוקש מלכתחילה כפיצוי. יתר על כן, טענות העותר בדבר "הבטחה שלטונית" לסיוע לא נתמכו בראיות. ככלל, החלטת הוועדה הייתה מבוססת היטב, והעותר לא הוכיח כל פגם משפטי או חוסר סבירות המצדיקים התערבות שיפוטית. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשיב.