ע 353/03

תקציר

נגד המשיב, עומר חמדאן אחמד אבו סנינה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות, לרבות הריגה, במסגרת חברותו בארגון התנזים. הוא הודה באשמה ברוב סעיפי האישום, אך חלק על המשמעות המשפטית של מעשיו. בית משפט קמא זיכה אותו מאשמת הריגה בכוונה תחילה, אך הרשיע אותו כשותף לניסיון הריגה. התביעה הצבאית ערערה על החלטה זו, וטענה כי היה מקום להרשיע את המשיב בעבירה החמורה יותר של הריגה בכוונה תחילה באחריות הקושרים. פסק הדין של בית המשפט, שאושר בערעור, התמקד בפרשנות החוקים החלים. נקבע כי המשיב היה חלק מקבוצת קונספירציה בכוונה להרוג חיילים באמצעות מטען חבלה. המשיב הודה במעורבותו בקנוניה ובניסיון הפיגוע, שלא צלח בשל מטען חבלה תקול. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן להטיל על המשיב אחריות לרצח שבוצע לאחר מכן על ידי שותפיו לקשר. בית משפט קמא קבע כי המשיב לא ניתק את קשריו עם הקבוצה ולפיכך ראה בו שותף לניסיון הרצח. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן להרשיע את המשיב בהריגה בכוונה תחילה כעורך דין, שותף לביצוע פשע או מסייע על סמך הראיות הקיימות. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו היסודי והמנומק היטב של בית משפט קמא, ודחתה את טענת התביעה לפרשנות מחמירה יותר. ערכאת הערעור דנה גם בשאלה הרחבה יותר של מערכת היחסים בין מערכות המשפט בישראל ובאזור. בית המשפט הכיר בכך שהם נפרדים מבחינה פורמלית, אך הכיר בהשפעת החוק הישראלי על מערכת המשפט באזור. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך לבחון כל סוגיה לגופה ולהימנע מיישום גורף של עקרונות ישראליים. במקרה זה, בית המשפט לא מצא הצדקה לשמירה על עקרון האחריות הסולידריות בין הקושרים, מה גם שהוא בוטל במפורש בישראל. בסופו של דבר, אישרה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא, והדגישה כי ניתן להרשיע את המשיב רק בניסיון להריגה בכוונה תחילה כשותף לתקיפה הכושלת הראשונית. גם ערעור התביעה על גזר הדין נדחה. פסק הדין, המלווה בהסבר מפורט, נועד להבהיר סוגיות משפטיות מורכבות אלה.