עפ"ת 39295-12-11

תקציר

ערעורו של המערער נסוב סביב שתי טענות עיקריות לביטול הרשעתו בנהיגה תחת השפעת סמים. ראשית, טען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיים דיון ולא קיבל החלטה בבקשתו להסיר את תעודת החיסיון המגנה על זהותו של איש מודיעין. דבר זה, לטענתו, מנע ממנו להזמין את הבכיר להעיד ולברר את מניעיו. עם זאת, בית המשפט מצא כי בקשה זו נזנחה על ידי בא כוח המערער, אשר לא לחץ על הנושא למרות מספר הזדמנויות לעשות כן. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי חשיפת זהותם של מודיעים אינה מומלצת בדרך כלל, שכן היא עלולה לפגוע בפעילות המשטרה ולסכן את חייו של המודיע. הטענה השנייה התייחסה לסיווג המשפטי של חומצת חשיש המצויה בשתן של המערער. בא כוח המערער טען כי חומצת החשיש אינה מהווה "מוצר תחליפי" כהגדרתו בדיני התעבורה הרלוונטיים, ועל כן יש לבטל את ההרשעה. בית המשפט, בהסתמך על חוות דעת טוקסיקולוגית שהציגה התביעה, אישר כי חומצת חשיש היא אכן תוצר לוואי של צריכת קנאביס. מאחר שהמערער לא הצליח להפריך את חזקת הנהיגה תחת השפעה, אישר בית המשפט את ההרשעה. באשר לעונש, הדגיש בית המשפט את הצורך להילחם בנהיגה בשכרות ואישר את מידתיות העונש, שכלל קנסות, פסילה מהוצאת רישיון נהיגה ומאסר על תנאי. לפיכך נדחה הערעור, ופסק הדין המקורי נותר בעינו. פסק דין זה ניתן ללא נוכחות הצדדים המעורבים וניתן ביום 11.6.2012.