רע"א 4427/92

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק שסבב סביב השאלה האם אב לכאורה צריך לעבור בדיקת רקמות כדי לקבוע אבהות של ילד שאמו נשואה לגבר אחר. האם, שהייתה נוצרייה ואתאיסטית מוצהרת, טענה כי המערער הוא אביה הביולוגי של בנה. החלטת בית המשפט המחוזי צידדה בביצוע בדיקת הרקמות, אך דו"ח מאוחר יותר של עובדת סוציאלית המליץ שלא לעשות זאת, והמליץ במקום זאת לשמור על המצב הקיים שבו הילד גדל אצל בעלה של האם. בית המשפט העליון, שהסכים כי טובת הילד היא השיקול הדומיננטי, קיבל את הערעור, ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון נוסף. בית המשפט הורה לבית המשפט המחוזי לבחון את הדו"ח הנוסף ולשמוע עדויות של מומחים ועדים. היא הדגישה את מורכבותה של הבעיה והשאירה את ההחלטה הסופית לבית המשפט המחוזי, במטרה לבחור בדרך הטובה ביותר לטובת הילד. השופט י' בך, יחד עם השופט א' והשופט י' זמיר, הדגישו כי אין להתעלם מהשיקולים המצטברים אלא להתחשב גם בחוות הדעת הפסיכולוגית של המומחה. פסק הדין נועד להבטיח בחינה יסודית של כל הגורמים הרלוונטיים כדי לקבוע את דרך הפעולה הטובה ביותר לטובתו של הילד.