ת"א 37149/04

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב תאונת דרכים שאירעה בין מכונית פולקסווגן בה נהג הנתבע מס' 1, מאזדה בה נהג התובע ומיצובישי בה נהג הנתבע מס' 3. הנאשם מס' 1 היה שיכור, והתאונה אירעה כאשר ביצע פניית פרסה שלא כדין והתנגש במאזדה, שנפגעה אז מהמיצובישי. אחד הנוסעים ברכבו של הנתבע מס' 1 איבד את חייו, ונגרם נזק לרכבו של התובע. המבטחת, הנתבעת מס' 2 (איילון), פיצתה את נהג מיצובישי אך סירבה לשלם לתובע, בטענה כי הפוליסה אינה תקפה בשל נהיגתו בשכרות של הנתבע מס' 1, וכי חלה דוקטרינת האשם התורמת החוזי. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת והנתבעת מס' 1, וקבע כי סעיף הפוליסה הרלוונטי – הנוגע לכיסוי אחריות כלפי צד ג' – אינו מחריג תאונות נהיגה בשכרות. השופטת דחתה גם את טענת המבטחת כי התאונה לא הייתה "מקרית" וכי חלים החריגים הכלליים של הפוליסה. זאת ועוד, השופט קבע כי לדוקטרינת האשם התורמת החוזי אין מקום במקרה זה, שכן היא חלה על היחסים שבין המבוטח למבטח, ואינה מוזכרת בפוליסה בעניין שכרות. תקנת הציבור גם מעדיפה פיצוי צדדים שלישיים תמימים והכללת חריגים מפורשים בפוליסה. לפיכך, פוליסת הביטוח תקפה, ואיילון נדרש לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכב המאזדה שלו. המבטחת חויבה לשלם לתובע 3,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין ההחלטה, ואילו הנתבעת מס' 1 לא נפסקה הוצאות משפט.