ת"מ 22094-11-12

תקציר

המקרה המדובר הוא מכרז לשירותי ניקיון עבור רשות מקומית. התובעת, שהגישה מכרז, תבעה את הרשות המקומית הנתבעת לאחר שהרשות בחרה בחברה אחרת, שנהב, לחוזה הניקיון. השאלה המרכזית היא האם המכרז של שנהב עמד בתנאי הסף. הפסקה שביקשת לסכם דנה בעקרון השוויון בדיני מכרזים ציבוריים וכיצד הוא מתייחס למקרה זה. היא מזכירה כי שנהב לא עמדה בתנאי המחייב את המציעים להיות בעלי ניסיון מוכח בחמש השנים האחרונות, משום שהחברה עצמה לא הייתה קיימת כל כך הרבה זמן. הסעיף דוחה את טענת הנתבעת כי ניתן לייחס לחברה את ניסיונו של בעל שנהב, ומדגיש כי תנאי המכרז לא אפשרו זאת. עוד צוין כי ועדת המכרזים לא דנה ולא החליטה על בסיס זה. לכן, המכרז של שנהב לא עמד בתנאי הסף, וזה פגם מהותי. הסעיף מתייחס גם לשאלה האם התובעת הייתה זוכה במכרז אלמלא שנהב, ומסכם כי מאחר שהצעתה של התובעת הייתה הזולה הבאה, סביר להניח שכן. לבסוף, הוא דן בנזקיה של התובעת וקובע כי היא זכאית לפיצוי קיום בגין הרווח הנקי שהייתה מרוויחה אילו זכתה במכרז, המחושב כ-72,000 ₪ בתוספת מע"מ. בקשת התובעת לפיצוי נוסף בגין משאבים שהושקעו במכרז ופגיעה במוניטין העסק נדחית. כתוצאה מכך, הרשות המקומית מחויבת לשלם לתובע את סכום הרווח הנקי והוצאות המשפט, בתוספת הצמדה וריבית אם לא ישולם בתוך 30 יום.