ע"פ 48401-03-14

תקציר

הערעור מערער על הרשעה פלילית בתקיפת שוטרים ושיבוש הליכי מילוי תפקידם. המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהאמין לגרסאות השוטרים לאירועים על פני גרסותיו שלו, כי המשטרה נעדרה סמכות לעצור אותו, וכי היה על בית המשפט להחיל את דוקטרינת ההגנה מפני צדק כדי להימנע מהרשעה. ערכאת הערעור בוחנת בהרחבה את העובדות ואינה מוצאת עילה להתערב בקביעתו המפורטת והמנומקת של בית משפט קמא בדבר מהימנותם של עדים. היא קובעת כי הסתירות לכאורה בעדויות השוטרים אינן מהותיות ואינן מצדיקות התערבות. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי לשוטרים הייתה סמכות לעצור את המערער מכוח מספר הוראות בחוק המעצרים, בהתחשב בנסיבות המקרה. היא גם דוחה את טענת המערער כי העבירה של הפרעה לשוטר מיוחסת לעבירה של תקיפת שוטר, שכן האירועים היוו שני שלבים שונים. ערכאת הערעור מסכימה עם מסקנתו של בית משפט קמא כי דוקטרינת ההגנה מפני צדק אינה חלה במקרה זה. לבסוף, היא אינה מוצאת עילה להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא ודוחה את הערעור על כל חלקיו, תוך שהיא מאשרת את ההרשעה ואת גזר הדין.