ע"א 547/74

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על רישום 29 חלקות קרקע בכפר יפיע ובסמוך לו. המועצה המקומית ושישה מתושבי הכפר טענו לבעלות על הקרקע, בעוד המדינה טענה כי הקרקע היא רכוש המדינה. בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לשנות את רישום הקרקע, שנעשה על שם הנציב העליון מטעם הכפר יפיע בתקופת המנדט, שכן לא היה בסיס חוקי לכך בחוקים החלים. בית המשפט דחה גם את טענתה של משפחת חטיב, שטענה לבעלות על אחת החלקות על בסיס עיבוד ארוך טווח, שכן תקופת ההתיישנות טרם פקעה. בית המשפט פירש את החוקים הרלוונטיים וקבע כי הזכויות בקרקע לא הועברו למועצה המקומית, וכי תביעת המדינה לקרקע תקפה לפי חוק הקניין הממשלתי. כמו כן נדון הרישום החריג שנעשה בתקופת המנדט, אך בית המשפט קבע כי לא ניתן לשנותו ללא בסיס משפטי, וכי משמעות הרישום צריכה להיקבע באמצעות משא ומתן מחוץ לכותלי בית המשפט. כל שלושת הערעורים, שהוגשו על ידי המועצה המקומית, המדינה ומשפחת חטיב, נדחו, וכל צד חויב לשלם את הוצאותיו, למעט משפחת חטיב שחויבה לשלם למדינה הוצאות בסך 1,000 לירות.