עב"ל 27000-01-18

תקציר

הערעור בפני בית הדין עוסק בפסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב, אשר הכיר תחילה בפגיעת גב של משיב כפגיעה בעבודה בעילה של מיקרוטראומה. המשיב, יליד 1956, עבד כמטפל סיעודי בנכה צה"ל עם 100% נכות מדצמבר 1980 עד מאי 2015. תפקידו כלל משימות חוזרות ונשנות של הרמת החייל המשוחרר בין מיטה, כיסא גלגלים ומכונית, שבוצעו לפחות שמונה פעמים ביום במהלך שלוש משמרות בשבוע במשך כ-35 שנה. בית המשפט המחוזי קיבל את הקביעה כי משימות חוזרות אלה מהוות בסיס עובדתי למיקרוטראומה. משכך, מומחה רפואי קבע קשר סיבתי בין ליקוי הגב של המשיב לבין עבודתו, והכיר בו כפגיעה בעבודה. עם זאת, בערעור בחן בית המשפט שוב את פרטי המקרה וטיעוניו וקבע כי התשתית העובדתית שנקבעה אינה עומדת בדרישות החוק למיקרוטראומה. מספר הפעולות ותפוצתן לא היו כרוכות בפעולות חוזרות מספיק ברצף משמעותי לאורך זמן. גם אם מספר העליות למשמרת היה גבוה מהנקבע, לא התקיים הבסיס העובדתי הנדרש למיקרוטראומה. משכך, התקבל הערעור, ותביעת המשיב נדחתה, תוך ביטול ההחלטה הראשונית להכיר בפגיעה כקשורה לעבודה בהיעדר עילה מספקת המבוססת על טענת המיקרוטראומה. פסק הדין הסופי ניתן ללא נוכחות הצדדים המעורבים בינואר 2019.