ה"פ 13188-11-16

תקציר

בשנת 1983 חתם התובע על הסכם פינוי עם משרד השיכון, בו קיבל 370,000 ₪ בתמורה לוויתור על זכויותיו בנכס. כעת מבקש התובע לבטל הסכם זה ולהירשם כחוכר בנכס. לטענת התובעת, יש לבטל את ההסכם מחמת כפייה, עושק, מצג שווא וטעות. עם זאת, השופט אינו מוצא ראיות לכפייה או עושק וקובע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין טענות אלה. באשר לטענת מצג השווא, מציינת השופטת כי עדותו של התובע לוקה בחוסר אמינות ואינה עולה בקנה אחד עם המסמכים והראיות הקיימים. יתר על כן, השופט מניח לטובת התובע כי הוכיח קיומה של טעות ביחס לאפשרות הבנייה על הנכס, שמשרד השיכון היה מודע לה. למרות זאת, השופט קובע כי התובע לא מימש את זכותו לבטל את ההסכם תוך זמן סביר. טעותו של התובע לא תוקנה במשך 33 שנים, במהלכן נהנה מדמי הפינוי. עובדה זו, יחד עם רשלנות התובע וזכותו של משרד השיכון לבטל את ההסכם, מובילים את השופט למסקנה כי הסכם הפינוי נותר בתוקף. לפיכך, השופט מורה על מחיקת התביעה, ובכך מונע מהתובע להגיש את התביעה הנוכחית בשל הוויתור בהסכם הפינוי ולחילופין מחוסר עילה. בנוסף, השופטת דנה בקצרה בטענת ההתיישנות של הנתבעים, מסכימה כי עילת התביעה חסומה על פי חוק, אך בוחנת את התביעה לגופה בכל זאת ומגיעה לאותה מסקנה. לבסוף, השופט מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 15,000 ₪.