ה"פ 20853-09-20

תקציר

העותר, בעליה של יאכטה מפרשית שאורכה עולה על 7 מטרים, ערער על הטלת מס קנייה יבוא ומע"מ על ידי המשיבה, מדינת ישראל. העותר טען כי יש לסווג את היאכטה לפי פריט 89.03 לצו תעריף המכס, החל על כלי שיט שאורכם עד 7 מטרים והם פטורים ממס. בינתיים, המדינה סיווגה את היאכטה תחת סעיף 9129 לאותו צו, המטיל מס קנייה ומע"מ בשיעור של 15%. השאלה העיקרית הייתה האם סיווגה של היאכטה לפי צו תעריף המכס קובע אם היא חייבת במיסוי בעת היבוא. בית המשפט בחן את פרשנותו הלשונית של הצו, ולא מצא טעם בטענות העותר בשל מבנהו ההיררכי של הצו. בית המשפט קבע כי היאכטה, סירת מפרש בעלת תא מגורים, נופלת תחת פריט 9129, החייב במס קניה, ואילו פריט 9190, שהעותרת ביקשה לסווג תחתיו את היאכטה, חל על כלי שיט ללא תאים כאלה. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת כי מטרת הצו הייתה להגן על הייצור המקומי או להקל על יבוא חומרי גלם לכלי שיט, וקבע כי מס הקנייה נועד למסות מוצרי מותרות. כמו כן, לא נמצאה סתירה בין מיסוי היאכטות לבין התקנות המסדירות את תקופות העגינה של כלי שיט בישראל. חוסר תום הלב של העותר בכך שהכחיש תחילה את הבעלות על היאכטה במהלך החקירות, הכביד גם הוא עליו. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת המדינה, דחה את העתירה והורה לעותר לשלם למדינה שכר טרחה.