בג"צ 4668/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה בשנת 2008 נגד חוקיותם של סעיפים 3(ב)-3(ה) לצו פיקוח המסדיר את המחיר המרבי של דלק ומחייב תחנות דלק להציע משאבות בשירות עצמי. בעתירה נטען כי הצו פוגע בזכויות חוקתיות ואינו סביר, ומוביל לגניבת דלק ולהפסדים כלכליים. המשיבים, לעומת זאת, הדגישו את השיהוי בהגשת העתירה ואת יתרונות הצו, המאפשר לנהגים לחסוך בעלויות שירות מלא. בית המשפט, לאחר דיונים ראשוניים, הוציא צו על תנאי המבקש מהמשיבים להצדיק את אי אישור הסעיפים על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת. בתשובתם הסבירו המשיבים כי סעיפים 3(ב) ו-3(ג) נחקקו לפני דרישת האישור וכי סעיפים 3(ד) ו-3(ה) אינם אלא הבהרות שאינן טעונות אישור. בעקבות זאת קיבלו המשיבים אישור לסעיפים 3(ד) ו-3(ה), אך העותר המשיך לטעון כי הצו כולו אינו תקף. עם זאת, בית המשפט התמקד בשאלה הצרה האם הדרישה הנוכחית לאישור ועדת הכלכלה חלה על סעיפים 3(ב) ו-3(ג) שבצו. הוחלט כי התיקון משנת 2004 הקובע דרישה זו אינו חל רטרואקטיבית על סעיפים אלה, שנחקקו לפני התיקון. זאת ועוד, מאחר שסעיפים 3(ד) ו-3(ה) קיבלו אישור, נדחתה העתירה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים, כאשר בית המשפט ציין כי סוגיית תוקפם של סעיפים אלה בשנים 2006-2012 אינה בגדר הליך זה.