ב"ל 40996-12-20

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעתה של העובדת התובעת להכרה במצבה הרפואי כפגיעה בעבודה על פי הדין הישראלי, שנגרמה כתוצאה מעבודת הקלדה והזנת נתונים ממושכת וחוזרת ונשנית לאורך שנים רבות. טענה זו מותרת על פי סעיף 26 לתקנות, המכסה מצבים הנובעים מתנועות מונוטוניות וחוזרות ונשנות של האצבעות, הידיים או המרפקים. עדותה העקבית והמהימנה של התובעת, יחד עם תצהירה ורישומי העסקתה, הוכיחו בהצלחה את טענתה. עם זאת, התביעה בגין מחלת מקצוע המבוססת על סעיף 13, שעניינה שיתוק עצבים היקפיים עקב לחץ ממושך, לא התקבלה בשל היעדר ראיות ל"לחץ ממושך על העצב". החלטה זו מבדילה את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים בנושאים דומים, בהם עבודתו של התובע כללה משימות מגוונות ופרקי זמן קצרים יותר של הקלדה. בית המשפט דן גם באמות המידה למינוי מומחה רפואי, דבר שלא היה נחוץ במקרה זה, ותתקבל החלטה נפרדת בעניין זה. המפתח להכרעת הדין הוא ראיותיה המשכנעות של התובעת כי עבודתה כללה פעולות הקלדה והזנת נתונים אינטנסיביות, קבועות וחוזרות ונשנות לאורך תקופות ממושכות, המצדיקות הכרה במצבה הרפואי כפגיעה בעבודה. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.