ע"פ 3269/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שניתן על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער ביקש מינוי עורך דין שיסייע לו, וכן הקצאת הוצאות להגנתו, בעקבות כתב אישום הכולל למעלה מ-90 אישומים. החלטת בית המשפט המחוזי דחתה את בקשתו של המערער לעורך דין נלווה, לכאורה, שכן מוסד זה אינו מוכר על ידי בית המשפט, וכן בשל הכשרתו המשפטית של המערער. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי בעוד שהמערערת יכולה להעסיק עוזרת, אין עליה חובה לממן הוצאה זו. המערער טען כי החלטת בית משפט קמא שלא למנות עורך דין או לכסות את הוצאות הגנתו פוגעת בזכויותיו. עם זאת, העתירה לבג"ץ נדחתה, שכן החלטות כאלה הפיכות רק במקרים חריגים, ומקרה זה לא נפל בגדרו של חריג כזה. השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי הערעור לוקה בחסר ואינו מצדיק התערבות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. פסק דין זה אישר מחדש את הוראות הדין הקיימות בדבר זכות ערעור בהליך פלילי ואת החריגים המצומצמים לכלל זה.