ע"א 28/04

תקציר

המערערים הגישו ערר על שומת היטל השבחה שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשקלון בשנת 2003, בנוגע למתקן להתפלת מי ים על קרקע שהוחכרה על ידי קצא"א בחכירה ארוכת טווח מהמדינה. בתחילה הוצע גישור, אך המערערים ביקשו דיון משפטי. הם טענו כי הקרקע, הדרושה לתשתיות לאומיות, צריכה להיות פטורה מההיטל שכן מדובר בהשבחה ציבורית ללא העשרה פרטית. המסגרת המשפטית קובעת כי היטל השבחה חל רק על הבעלים או החוכר לטווח ארוך הנהנה מעליית ערכו של הנכס עקב שינויים תכנוניים. המערערים טענו כי מאחר שקצא"א החזירה למעשה את הקרקע לשימוש ציבורי למדינה, אין להטיל עליה אחריות. מנגד, הוועדה סברה כי ההיטל צריך לחול על החוכר לדורות, קצא"א. בבחינת ההסכמים החוזיים, מצא בית המשפט כי קצא"א בסך הכל החכירה את הקרקע בשכירות משנה לממשלה, תוך שמירה על זכויותיה. לפיכך, כוונת ההסכמים וניסוחם תמכו בעמדת הוועדה. פרשנות זו מתיישבת עם התכליות החקיקתיות העומדות ביסוד היטלי השבחה, ומבטיחה כי מי שנהנה כלכלית מתכנון ציבורי יתרום בהתאם. בית המשפט הגיע למסקנה כי קצא"א, כחוכרת מזה דורות, נותרה חייבת בהיטל, דחה את הנרטיב של המערערים ודחה את הערעור. משכך, חויבו המערערים בתשלום שכר טרחת הוועדה, דבר שאישר את תחולת ההיטל, נוכח היעדר פטורים חקיקתיים על פי ההסכמים הקיימים.