על"ח 15989-11-17

תקציר

פסק הדין מתווה את הליך הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים תשי"ד-1954, הקובע כי על מעסיק לבקש היתר לפטר עובדת בהריון או עובדת בחופשת לידה. בית הדין לעבודה הבהיר כי הוא אינו פועל כערכאת ערעור אלא מקיים ביקורת שיפוטית על החלטת הממונה על בסיס עקרונות המשפט המנהלי. חזקת התקינות נוטה לטובת הממונה, כלומר החלטתו כדין אלא אם כן הוכח אחרת. במקרה זה, המעסיק רצה לפטר עובדת שידעה שהיא בהריון. המעסיק הגיש בקשה להיתר לפטר אותה אך סורב על ידי הממונה מכיוון שהעובדת כבר החלה את חופשת הלידה שלה. בית הדין מצא כי המועד הרלוונטי לשיקול דעתה של הממונה צריך להיות מועד הגשת הבקשה ולא מועד יציאתה של העובדת לחופשת לידה. בית הדין קבע כי על הממונה לשקול מחדש את הבקשה לגופה, בהתחשב במצב הקיים, לרבות העובדה שהעובדת ילדה ונמצאת בחופשת לידה. הערעור התקבל באופן חלקי, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.