אימוץ 1/20

תקציר

פסק דין זה מתייחס לבקשה לצמצום תוצאות האימוץ בין המאומצת לבין אמה וסבה הביולוגיים, תשע שנים לאחר האימוץ. למאומצת, קטינה, היו יחסים קשים עם אמה הביולוגית, שהתאפיינו בחוסר יכולתה של האחרונה לקבל את האימוץ כצעד מוצדק, ובמאבקיה שלה עצמה עם גיבוש זהות. היחסים היו מתוחים במשך זמן מה, והקטינה הביעה רצון ברור שלא להמשיך בקשר עם אמה הביולוגית, וציינה כי הדבר אינו מועיל לה וגורם לבלבול ונסיגה. האם הביולוגית, שלא טיפלה כראוי באימוץ, נאחזה באמונה כי הקטין נלקח ממנה שלא בצדק, דבר ש"חלחל" אל הקטין דרך מערכת היחסים ביניהם. אנשי המקצוע המעורבים בתיק, לרבות מומחה שמונה על ידי בית המשפט, הסכימו פה אחד כי כפיית המשך הקשר תפגע בהתפתחותו של הקטין ובגיבוש זהותו. הם הדגישו כי המצב הנוכחי, נטול כל קשר, היה בעל איתותים חיוביים בהתפתחותו ובביטחונו העצמי של הקטין. נוכח בגרותה של הקטינה, הליך גיבוש זהותה ורצונה, החליט בית המשפט כי טובתה היא להיעתר לבקשה ולצמצם את תוצאות האימוץ, ולהפוך אותה לאימוץ סגור. החלטה זו, שנועדה לשמור על שלומו של הקטין, הושפעה גם מחוסר יכולתה של האם הביולוגית לקבל את האימוץ ומהנרטיב שלה על שטיפת מוחו של הקטין. בית המשפט הדגיש את עדיפות טובת הילד בהליכים שלאחר צו האימוץ, מה שהוביל להחלטה בלתי הפיכה זו למרות התנגדות האם.