עמל"ע 66873-09-16

תקציר

פסק הדין דן בערעורים הנוגעים לתיק משמעתי נגד עורך דין, שלא רשם נכס על שם המתלונן כפי שנקבע בהסכם המכר. עורך הדין הואשם בשלוש עבירות משמעת: אי רישום הנכס, אי התייצבות לבית המשפט לדיון בעניינו ואי מתן מענה לפניות לשכת עורכי הדין. פסק הדין מדגיש את היקפו המצומצם של הערעור, המתמקד בשיקול דעתם של בתי הדין המשמעתיים באשר לחומרת העונשים, פרשנות חוקים וממצאי עובדות. לגבי האישום הראשון זוכה עורך הדין. בית המשפט מצא כי העובדות הנוגעות להליך הרישום אינן מבוססות דיין. לא היו ראיות ברורות לגבי התאריך שבו תהליך הפרצלציה – שלב הכרחי לפני השלמת הרישום. בית המשפט לא יכול היה לקבוע כי הליך הרישום היה צריך להסתיים מוקדם יותר ממה שהסתיים בפועל, ולכן לא יכול היה להסיק כי עורך הדין התרשל בעניין זה. יתר על כן, לבית המשפט לא היו די ראיות כדי להראות כי עורך הדין היה אחראי לעיכוב ברישום, במיוחד בהתחשב בכך שהוא לא היה זה שניסח את הסכם המכר. באישום השני הורשע עורך הדין. בית המשפט קיבל את הטענה כי עורך הדין ידע על הדיון בבית המשפט אך בחר שלא להגיע, וגם לא שילם את הסכום שהורה פסק הדין. טענת עורך הדין כי לא קיבל אישור על מסירת הודעת השימוע לא הייתה משכנעת. לגבי האישום השלישי הורשע גם עורך הדין. בית הדין ציין כי אי היענות לפניות לשכת עורכי הדין מהווה עבירת משמעת, למרות התיקונים לכללים הרלוונטיים בשנת 2015. הכללים הקודמים, שהיו בתוקף בעת קבלת הפניות על ידי עורך הדין, חייבו תגובה בכתב. לסיכום, הערעורים הנוגעים לאישום הראשון והשלישי התקבלו, מה שהוביל להרשעת עורך הדין בסעיפים אלה. הזיכוי באישום השני אושר. עם זאת, מאחר שגזר הדין הושאר לבית המשפט המחוזי, התיק הוחזר אליהם לצורך מתן גזר דין. בנוסף, בית המשפט בחר שלא להורות על הוצאות, והתיקים הוחזרו למקורותיהם.