בר"מ 3617/12

תקציר

פסק הדין המדובר קשור להיטלי ארנונה שהוטלו על מתחם תחנת רכבת בעתלית על ידי המועצה האזורית חוף הכרמל. המבקש, שהוא הבעלים של הנכס שעליו עומדת התחנה, הגיש ערעור על אישומים אלה לוועדת הערר ארנונה, שקיבלה חלקית את הערר. ועדת הערר קבעה כי אין לחייב את המבקש בגין מבנה נטוש, מגדל מדרגות ומעבר להולכי רגל ברציף התחנה, וכן לפטור כביש גישה לחניון. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר את החלטת ועדת העררים, בטענה כי היא סבירה ועולה בקנה אחד עם החוקים הרלוונטיים ומקרים קודמים. בקשת רשות הערעור הנוכחית בפני בית המשפט העליון מתייחסת להחלטה זו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, שופט בית המשפט העליון ר.ה.ש. דחה את הבקשה בקובעו כי היא אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור בנושאים הקשורים לסיווג נכסים לארנונה. באשר לחניון, הסכים השופט עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן הוא שימש בעיקר את מבקרי הרכבת והיה חייב בצדק בארנונה. יתר על כן, השופט מצא כי סיווג המסילות והרציפים כבר הוכרע במקרים קודמים ואינו מצדיק התערבות, מה גם שהמבקש לא חויב בגין שטחי הרציף. לבסוף, השופט לא התערב בקביעת הערכאה הנמוכה יותר באשר לנימוקי החלטת ועדת הערר, חרף חוסר ההסבר, שכן בית המשפט המחוזי התייחס לעניין כראוי. בהיעדר עילה משפטית לערעור והחלטה המוגבלת לנסיבות הספציפיות, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.