ת"א 33778-12-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך רכושי מורכב בין התובע לבין הנתבע מס' 1, בנוגע לזכויות הקניין המתנגשות ביניהם במגרש 94, גוש 12219. התובעת, שרכשה חלקים מהמגרש בשנים 1990 ו-1995, ביקשה מבית המשפט להצהיר כי זכויותיו עדיפות על אלה של הנתבעת, בהתבסס על ייפוי כוח שלטענתה יש לה משנת 1985. הנתבעת טענה כי בעלה המנוח רכש שליש מהחלקה בשנת 1985, והיא רכשה חלקים נוספים בשנת 2003. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו, תוך התמקדות בתום הלב של שני הצדדים. נמצא כי בעלה של הנתבעת אכן רכש שליש מהמגרש בשנת 1985, ובעוד התובעת פעלה בתום לב, הימנעותו מרישום הערת אזהרה לאחר רכישותיו היוותה הפרת תום לב. עם זאת, חוסר ההסבר של הנתבעת לאי רישום הערת אזהרה במשך למעלה מ-17 שנה, יחד עם החזקתה של התובעת במקרקעין ללא התנגדות הנתבעת, הכבידו עליה. בסופו של דבר, בית המשפט סירב לקבוע את עליונות זכויותיו של מי מהצדדים, והותיר את שניהם עם הערות אזהרה בנוגע לקרקע שבמחלוקת. במקום זאת, היא הציעה פשרה, והציעה לצדדים לחלק את השטח שבמחלוקת באופן שווה. השופט הביע תקווה כי הצעה כתובה זו תעודד פשרה ותמנע התדיינות משפטית נוספת. פסק דין זה, שניתן ב-31 ביולי 2014, לא הכריע בסכסוך, והותיר את הצדדים לפתור אותו באמצעות פשרה.