בד"מ 130/20

תקציר

התיק נסוב סביב פרויקט התחדשות עירונית בתל אביב, שם האשימה המתלוננת, גב' בכור, את הנאשם, עו"ד ישי, בכך שפעל בניגוד עניינים. גב' בכור שכרה את שירותיו של עו"ד ישי בשנת 2014 כדי שיסייע לה בפרויקט התחדשות עירונית, במטרה לאחד דיירים ולקדם את הפרויקט. בהסכם נקבע כי שכרה של עו"ד ישי יהיה מותנה בשכרה היזמי של גב' בכור מהפרויקט. בנוסף, הוא התחייב שלא לעסוק בשום פרויקט מתחרה במשך שלוש שנים. בשנת 2016 הציגה גב' בכור את עו"ד ישי כעורך דין פוטנציאלי של נציגות הדיירים, והוא החל לייצג אותם במקביל להמשך ייצוגה של גב' בכור. הדבר יצר ניגוד עניינים, שכן האינטרס של גב' בכור למקסם את שכרה עמד בניגוד לאינטרס של השוכרים לצמצם הוצאות. כמו כן, עו"ד ישי הודיע לכאורה לדיירים כי למעלה מ-25% מהדיירים חתמו על הסכם פינוי-בינוי עם חברה יזמית שלא פעלה מטעמה של גב' בכור. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עו"ד ישי באישום הראשון, בטענה לניגוד עניינים, שכן ייצוגו בו זמנית את גב' בכור ואת נציג הדיירים הפר כללי אתיקה. בית המשפט נימק זאת בכך שמעשיו של עו"ד ישי פגעו באינטרסים של גב' בכור והפרו את חובת האמונים המוטלת עליו. בנוסף, סעיף ההגבלה בהסכם אסר עליו להתחרות בפרויקט של גב' בכור. עם זאת, בית המשפט זיכה אותו מהאישום השני, והגיע למסקנה כי עו"ד רז-כהן, ולא עו"ד ישי, שלח את המכתב האינפורמטיבי לתושבים. שניים מתוך שלושת השופטים הרשיעו את עו"ד ישי בשני האישומים, ואילו השופט אברונין זיכה אותו מהאישום השני, וראה בו אישום כפול לצד הראשון. השופטים הדגישו את הדרישות המחמירות שעל עורכי הדין לעמוד בהן בכל הנוגע לניגוד עניינים ואת הצורך להגן על האינטרסים של הלקוחות ועל אמון הציבור במקצוע עריכת הדין.