ת"א 5496-05-15

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט רחמים כהן) עסק בשתי תובענות כספיות שאוחדו, אשר עסקו בהשבת הלוואה ובחובות שנוצרו בקשר להסכם קומבינציה לבניית "בית רופאים". התובעת, אלגנייט בע"מ, טענה כי הנתבעת, פקסל לימיטד, הפרה התחייבויותיה בהסכמים שונים, כולל תשלום מס רכוש, עלויות מימון בניית קומת מרתף, השבת כספי ערבות בנקאית והחזר הלוואה. **הסכמים וטענות מרכזיות:** 1. **הסכם קומבינציה:** נחתם ב-2004, במסגרתו הנתבעת מכרה חלק מהחלקה לתובעת בתמורה לבניית "בית רופאים". חלוקת הבעלות המקורית הייתה 55% לתובעת ו-45% לנתבעת, ובהמשך שונתה ל-61% לתובעת ו-39% לנתבעת. 2. **תשלום מס רכוש:** הנתבעת התחייבה לשלם חובות מס רכוש עבר. התובעת נאלצה לשלם חוב של למעלה מ-700,000 ₪ (ששולם בפועל בסכום מופחת של 176,779 ₪) לאחר שהוטל שעבוד על הנכס. 3. **עלויות מימון בניית קומת מרתף שלישית:** הוסכם כי הצדדים יחלקו את עלויות התכנון, הרישוי והבנייה של מרתף שלישי בהתאם ליחס הבעלות. הנתבעת נמנעה מלשאת בתשלומים, ובהסכם מאוחר יותר (2014) הוסכם כי חובה עומד על 1,500,000 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה. 4. **השבת כספי ערבות בנקאית לעיריית רמת גן:** התובעת העמידה ערבות בנקאית על סך 110,000 דולר לטובת עיריית רמת גן כתנאי לקבלת היתר בנייה. הנתבעת התחייבה לשחרר את הערבות עם קבלת טופס 4, אך לא עשתה כן. 5. **החזר הלוואה:** ב-2007, התובעת העניקה לנתבעת הלוואה בסך 1,305,000 ₪, מלווה בערבות אישית של הנתבע (יצחק קצב) ושל חברה נוספת. ההלוואה הוארכה פעמיים. הנתבעים הודו בקבלת ההלוואה אך טענו לנזקים שנגרמו להם עקב עיכובים בבנייה, וכן לזכות קיזוז. **ניתוח משפטי והתייחסות בית המשפט:** * **הוכחת החובות:** בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה את זכותה לקבלת הסכומים הנתבעים, ואילו הנתבעים לא הוכיחו את טענות ההגנה והקיזוז שלהם. * **הלוואה:** הנתבעים הודו בקבלת ההלוואה. טענת הנתבע כי לא החזיר את ההלוואה כי "לא דרשו ממנו" נדחתה, כמו גם טענתו כי שילם את הריבית (מבלי להציג קבלות). השתנות גרסאותיו של הנתבע לגבי מטרת ההלוואה פגעה באמינותו. בית המשפט דחה את הטענה כי ההלוואה הייתה אמורה להיפרע מרווחי בית הרופאים, שכן הדבר לא מעוגן בהסכמים. * **מס רכוש:** הנתבעים הודו בחוב זה. * **ערבות בנקאית:** בית המשפט קבע כי הנתבעת התחייבה להשיב את הערבות עם קבלת טופס 4, התחייבות שלא קיימה. טענות הנתבעים לגבי אי-פריעת הערבות נדחו. * **עלויות המרתף:** בית המשפט קבע כי הנתבעת התחייבה בבירור בהסכם מ-2014 לשלם סכום קבוע של 1,500,000 ₪ (בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה) בגין עלויות המרתף. טענות מאוחרות של הנתבעים בנוגע להסכם ישן יותר, המהוות הרחבת חזית, נדחו. * **טענות קיזוז:** בית המשפט דחה את טענות הקיזוז של הנתבעים. * **עיכוב בבנייה:** נקבע כי חלק מהעיכובים בבנייה נבעו מבקשות הנתבע להוספת קומות וכן מהליכי ערר, וכי הצדדים הסכימו בפועל לדחיית מועדים. בנוסף, נקבע כי הנתבעת חתמה על "הסכם ויתור" (2013), בו ויתרה על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי התובעת בכל הקשור להסכם הקומבינציה, למעט חובות אחריות. טענת הנתבע כי נחתם בהיעדר ריכוז נדחתה, שכן נטענה לראשונה בחקירה נגדית כנגד מסמך בכתב. * **דמי שכירות:** בית המשפט קבע כי על פי הסכמים שנחתמו בין הצדדים ועם חברת "שי מדיקל", דמי השכירות של הנתבעת לא אמורים היו להשתלם לה במשך עשר שנים, ובכל מקרה, התובעת אינה הכתובת לתביעה זו, אלא "שי מדיקל". * **היעדר חוות דעת מטעם הנתבעים:** צוין כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה, בעוד שהתובעת הגישה חוות דעת מומחה, דבר שפעל לחובתם. * **עסקאות נפרדות:** בית המשפט קבע כי עסקת ההלוואה הינה עסקה נפרדת מעסקת הקומבינציה והשכירות, ולכן לא ניתן לקזז כנגדה נזקים לכאורה מעסקאות אחרות, שכן לא מדובר באותה עסקה ו/או בסכום קצוב. **תוצאה:** בית המשפט קיבל את תביעות התובעת במלואן. הנתבעים חויבו לשלם לתובעת את הסכומים הנתבעים בגין ההלוואה, מס רכוש, הערבות הבנקאית ועלויות המרתף, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.