ע"א 30127-12-15

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיהם של המשיבים לקבלת פיצוי בגין השקעתם בחלקת אדמה בעקבות צו פינוי. בית המשפט מגיע למסקנה כי המשיבים אינם זכאים לכל פיצוי. התביעה מתבססת על סעיף 16 לחוק המקרקעין, המאפשר לבעלים של חלקת קרקע לדרוש את מסירת הקרקע מהמחזיקים בה שלא כדין. המשיבים טענו כי החזקתם ארוכת השנים במקרקעין, יחד עם חוסר המעש מצד המערערת, מהווים רישיון משתמע לשימוש בקרקע. כן טענו לאפליה, תוך שהם מצטטים מקרה קודם (צוויג) בו שילמה המערערת פיצויים לדייר אחר בנסיבות דומות. עם זאת, בית המשפט מצא כי נסיבותיו של המקרה של צווייג היו שונות במידה מספקת – לרבות משך ההחזקה והעובדה שהקרקע המדוברת הייתה בבעלות המדינה בעת החזקתו של צווייג – ולפיכך אינן מהוות הוכחה לאפליה. כמו כן, קבע בית המשפט כי יש להכיר ברישיון מכללא למקרקעי ציבור רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה בשל תקופת ההחזקה הקצרה יחסית (לכל היותר 19 שנים) ואופיין הבלתי חוקי של הקונסטרוקציות, שנבנו ללא היתר ומיועדות להריסה. ככלל, החליט בית המשפט כי יש לדחות את ערעור המשיבים ולבטל את הפיצוי שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה יותר.