ת"א 29753-11-19

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו בבקשה והחליט כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים ולהעברת הסכסוך לבוררות. המבקשים ביקשו לאכוף את תניית הבוררות המפורטת בהסכם, ואילו המשיב טען כי הסעיף אינו תקף שכן הוא מהווה תנאי מפלה בחוזה אחיד בשל חוסר איזון כוחות בין הצדדים. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לאפליה כזו או לחוסר איזון כוחות כזה והדגיש כי סעיף הבוררות לא העניק יתרון לאף צד. הסעיף קבע כי כל מחלוקת תימסר לבורר שייבחר על ידי שני הצדדים או, במקרה של חילוקי דעות, על ידי צד ניטרלי. טענה זו, קבע בית המשפט, אינה מהווה תניה פסולה או מפלה. גם טענות המשיבים כי יש לפרש את ההסכם לטובתם בשל היעדר ייצוג משפטי וחוסר הבנה לכאורה של סעיף הבוררות נדחו, שכן טענות אלה לא נתמכו בתצהירים ולשון הסעיף הייתה ברורה וחד משמעית. זאת ועוד, טענת המשיב כי ההסכם אינו תקף אינה מבטלת את תניית הבוררות אשר מטבעה חלה גם אם יבוטל החוזה. בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד הסכמי הבוררות וקבע כי כל פרשנות של סעיף הבוררות צריכה להעדיף את יישוב הסכסוך בבוררות ולא באמצעות התדיינות משפטית. מאחר שלא נמצאו נימוקים מיוחדים לכך, הבקשה התקבלה, וההליכים עוכבו לטובת בוררות. המשיב חויב בהוצאות המבקשים, בסך 2,500 ₪.