ע"א 26662-02-13

תקציר

שני ערעורים וערעור שכנגד הוגשו על פסק דין של בית המשפט המחוזי שעניינו פינוי מערערים מחלקת קרקע בתל אביב. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של פסק דין קודם משנת 1995, שקבע כי המערערים זכאים ל"פיצוי מטעמי צדק". המערערים טענו כי הדבר מזכה אותם בפיצוי כספי השווה לשווי דירה סבירה, בעוד שהמשיבים טענו כי הוא מכסה רק הוצאות והשקעות שבוצעו בנכס. בית משפט קמא פסק לטובת הפרשנות האחרונה ואף פסק למערערים דמי העברה בסך 50,000 ₪ למשפחה. בערעור דחה בית המשפט את תביעת המערערים, והסכים כי פסק הדין משנת 1995 לא התכוון לפסוק פיצוי בגין דיור חלופי. במקום זאת, הביטוי "פיצוי מטעמי צדק" התייחס להחזר השקעות ושיפורים שנעשו בקרקע. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור שכנגד, וקבע כי יש לחשב את דמי השימוש הראויים מיום ביטול הרישיון בשנת 1988 ולא בשנת 2003. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט קמא לפסוק דמי העברה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם. בנוסף, ערעורו של המערער נועם כליף נדחה בשל אי התייצבותו והגשת טיעוניו. התוצאה הכוללת הייתה שהמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, ואילו המשיבים שכנגד חויבו לשלם למערערים הוצאות בסך 15,000 ₪.